16/02/2010

לידה עם מקצב

Posted in אפידורל, בית חולים, דולה, כאב בלידה, לידה, סיפורי לידה בשעה 10:17 של imhaima2

אני במשמרת בהתנדבות, כבר פעם שנייה בבית החולים האנגלי.
הצוות מקסים ונותן לי להרגיש בבית. פעם בכמה זמן מציעים סיבוב קפה שחור (אני לא שותה דברים כאלה).
היולדת שלי מנמנמת. אני לא יודעת בדיוק מתי הגיעה, כרגע, לאחר שנתנה אישור שאלווה אותה, אני מחכה שמשהו יזוז והשעות עוברות.
פתאום מתחילים לשמוע אנחות, הצירים חזרו. מסג' בגב התחתון ושיחה עוזרים לעבור את הצירים הבאים בחיוך. זו לידה שלישית. ליולדת שלי יש מודעות ללידה והרבה מוכנות ופתיחות לנסות את מה שנציע לה.
למרות שלא הכרנו קודם, למרות שעברית היא לא שפת האם שלה, אנחנו כבר מרגישות נוח אחת עם השניה. בעלה בבית עם הילדים.

בלידה הזאת למדתי משהו חדש, ראיתי לידה שבאה בגלים. כל כמה זמן מגיעים צירים, רציניים, אמיתיים, מסודרים וכואבים. אנחנו בוחרות כל פעם את הכלי שמתאים לנו הפעם – נשימות, ישיבה על הכדור, עיסוי, הליכה, טוש ואמבטיה. הרבה מילים מעודדות וחיוכים.
וכשכבר חשבנו שהנה, זה הולך ומתחזק, הצירים נחלשים, מתרחקים והיא אפילו יכולה לנמנם.
הגל הבא, מתחיל בפתאומיות והוא תמיד חזק יותר מזה שלפניו.
הלידה לא נעצרת, הגלים של הצירים, גם הם החליטו לבוא בגלים, יש דפוס של הדפוס, זה מעניין ומרגש לראות את הדרכים השונות של הגוף.
לאחר הרבה עבודה, נשימה ותמיכה, הגענו ל4 ס"מ אבל הצירים כבר בלתי נסבלים בשבילה. למרות המנוחות שהיו, היא בלידה כבר לאורך שעות רבות וגם לעייפות יש משקל.
האפידורל – נראה לה שאינו משפיע. אני רואה במוניטור שהיתה קצת החלשות בצירים אבל הם תיכף נהיים חזקים יותר וצפופים יותר – האפידורל לא הצליח לגרום להפחתת הכאב אלא פשוט גרם להתקדמות מהירה מאוד והגענו תוך זמן קצר ל 8-9 ס"מ פתיחה. זה ניכר על היולדת בכל מובן עוד לפני שבאו לבדוק אותה שוב.
מתכוננים לשלב הלחיצות.
יש משהו מעורר הקלה (שאני זוכרת בעצמי בתור יולדת) בהכנות שעושה הצוות שמעידות על כך שעברנו שלב, שהתינוק מתקרב. משהו אומר שהזמן קצוב ושזה לא ימשך לנצח.
אבל… הגיע שעת חילופי המשמרות ואני הייתי חייבת לחזור הביתה בגלל אילוצים שונים ולא זכיתי לפגוש את התינוקת החדשה.

מודעות פרסומת

08/02/2010

לידה שפורצת מחסומים

Posted in בית חולים, דולה, הריון, לידה, סיפורי לידה, פגים בשעה 13:25 של imhaima2

חדר הלידה בבית החולים האנגלי בנצרת.

השעה, 23:00

למרבה ההפתעה, התפוסה מלאה.

2 יולדות עם רעלת הריון, יולדת עם תאומים, בת 18.5 או 19 (ויש לה תינוק שמחכה בבית), היולדת שאני עומדת ללוות שנמצאת בשלבים ראשוניים של לידה והדובדבן שבקצפת –

יולדת מהרשות הפלסטינאית, הריון עם שלישיה (טיפולי הפריה) אחרי לידה קודמת של תאומים בשבוע מוקדם שלא שרדו בגלל שבבית החולים בג'נין לא היו אמצעים. שבוע מוקדם מאוד (25), לה אין ביטוח רפואי ולכן לא ברור מאיפה יגיע הכסף לכל האשפוז, בפגיה נשארו עוד שני מקומות בלבד ששמורים לתאומים שבדרך.

קודם כל מנסים לעצור כמה שאפשר את הלידה ובמקביל לנסות למצוא בית חולים אחר שיסכים לקבל אותה שיש לו מקום בפגיה.הרופאים נמצאים בגבול שבין בכי לצחוק מחוסר האונים שבסיטואציה.אף בית חולים אחר כמובן לא רוצה לקבל אותה וכולם עונים תשובות מתחמקות. האשפוז של שלושה פגים כל כך קטנים הולך להמשך זמן ארוך ולכלול טיפולים מסובכים – הערכת העלות היא בכ1,500,000 ש"ח.

לרופאים היה ברור שקודם כל מקבלים אותה ומאשפזים אותה. זאת אתיקה בסיסית. עכשיו, הם מתמודדים עם תגובות כמו: "השתגעתם? למה קיבלתם אותה!". בינתיים, הלידה מורידה הילוך והרופאים הולכים לתפוס תנומה כל אחד במחלקה שלו.

כשסיימתי את המשמרת בבוקר היולדת עדיין היתה שם והלידה נשארה בהילוך נמוך. נשארתי עם סימן שאלה מה היה סוף הסיפור.

%d בלוגרים אהבו את זה: